כמישהו שעובד הרבה עם כאלו שמתחילים את דרכם בשיבארי אני אוהב להתחיל את הסדנאות שלי ב״אני אלמד אתכם מה שהייתי רוצה שילמדו אותי כשהתחלתי״
בתחילת דרכי כהתחלתי להתעניין באומניות החבלים הסצנה רק התחילה להתפתח והמידע לא היה זמין כמו שהוא היום. הרבה ממה שלמדתי היה בדרך הקשה דרך טעויות ולמזלי הרב לא פגעתי באף אחד בדרך.
אני רואה את זה כמשימה ומטרה אישית להבנות את דרכי הלמידה וליצור מאגרי ידע שיעזרו למתעניינים להגיע כמה שיותר מהר למידע הנכון שיעזור להם להתקדם בצורה המהירה והבטוחה ביותר לרמה גבוהה של משחק בסטנדרטים גבוהים של קשירות ועבודה מנטלית. עבודה כזאת שתעזור לכולם להרגיש בטוחים ולהגיע לעומק של החווייה.
טעות ראשונה: לא מספיק תרגול
ישנם הרבה אנשים שמתעניינים בקשירות, אבל איכשהו אף פעם אין להם זמן לתרגל. אני אשם בזה בעצמי בתקופות מסויימות שיבארי כמו כל סגנון אומנות דורש אימון מתמיד ואין קיצורי דרך ולדעת קשירות מורכבות תוך לילה אחד. כלל האמצע הוא שעל מנת להיות מומחה במשהו צריך להתאמן מעל 10,000 שעות. שיבארי לא שונה בשום דרך. מומלץ לסמן זמן קבוע ביומן בו מתאמנים בין אם לבד על עצמכם, בובה או עץ או אפילו עדיף עם מישהו. אני לפעמים מארגן מפגשי תרגול -דברו איתי אם זה מעניין אתכם.
טעות שניה: אין סגנון קבוע
הטעות הזאת חוזרת על עצמה אצל אנשים רבים. קופצים ממורה למורה, מסדנה לסדנה. נכון, יש סגנונות רבים ומלא מקורות השראה והרבה פעמים כמתחילים קשה לדעת מה ההבדלים ולדעת מי טוב ומי פחות מתאים לנו. לכן, בהתחלה זה יכול להיות חשוב ללמוד ממורים רבים. אך בשלב כזה או אחר מומלץ להסגר על מורה עם סגנון שמתאים לנו. יש חמש דרכים שונות לעשות כל קשירה אבל בשביל הזכרון שרירים שלנו מומלץ להתמקד בדרך אחת. יש גם גישות שונות מאוד של מורים שונים למגע ונושאים של אינטימיות. חשוב להבין לעומק לפחות גישה אחת בתור התחלה. אחרי שנהייה מומחים בגישה הזאת נוכל להתפתחת לגישות שונות.
טעות שלישית: לרצות להתקדם מהר מדי
זו בעיה אנושית בהרבה מתחומי החיים, אנשים רק מתחילים ללמוד משהו וכבר רוצים להגיע לרמה הגבוהה ביותר של אותו תחום. קל לשכוח שלוקח שנים להתמחות בתחום מסויים. יכול להיות שיקח לך שנים עד שתגיע לבצע תליות שהם מסוכנות בהרבה מעבודת רצפה. האמת היא שזאת בעיה גם של קושרים וגם נקשרים. חשוב לדעת ולהודות במה היכולות שלך כרגע מבחינת סוגי קשירות שאתה מכיר ושולט בהן היטב. לרצות להיות ברמה גבוהה יותר מהמקום שאנחנו נמצאים בו יכול להוביל לתסכול ואפילו לפציעות עם ניסיונות לא נכונים של קשירות. למרות כל זה עדיין מומלץ להיות בעל אמביציה לרצות להתקדם וללמוד דברים חדשים. עם זאת, כל קשירה חדשה מומלץ לעשות פעמים רבות עד שנהייה בטוחים לחלוטין שאנחנו שולטים בה ״בעיניים עצומות״.
טעות רביעית: התקדמות איטית (הרבה פעמים זה מגיע בשילוב עם חוסר אימון)
ממה שאני צופה באנשים וההתקדמות שלהם בתחום נראה שהרבה אנשים מרוצים לדעת קשירה או שתיים ופשוט להשאר ברמה הזאת לאורך זמן רב. גם אם אתם מתאמנים חשוב לשים לעצמכם מטרות ללמוד דברים חדשים, להתפתח בתוך האומנות. נכון שזה יכול להיות מתסכל ללמוד קשירה חדשה שאתם עדיין לא שולטים בה והעיניים טיפה מגושמים ואיטייים בהתחלה. אבל זאת הדרך ללמוד. מומלץ להרגע, שיבארי זה לא מלחמה – להפוך את האימון והלמידה לתהליך כייפי שנעים לשהות בתוכו. הרבה מהאומנות נוצרת בתוך ההנאה מהתהליך.
טעות חמישית: קשירה חופשית בשלב מוקדם מדי
אני יודע שלהרבה אנשים יהיה קשה לקרוא את השורות האלו אבל לפני שאתם מתחילים לקשור בצורה חופשית, חשוב ללמוד את הקשירות הבסיסיות לעומק ולשלוט בהן באופן אבסולוטי.
אין כאן מקרה שבו לומדים את הקשירות הבסיסיות מתוך משחק חופשי. זה עובד רק בכיוון אחד. קודם לומדים את הבסיס ומתמחים בו ורק אז שוברים את החומות. לא משנה כמה אתם נהנים מהריקוד החופשי שלכם עם החבלים, לא משנה כמה אתם מרגישים אינטיאוטיבים ויצירתיים. אם אתם רוצים להשתפר יש רק דרך אחד וזה ללמוד את הבסיס שוב, ושוב, ושוב.
טעות שישית: לשכוח את המטרה העיקרית (יצירת מסע משותף)
דבר אחרון אבל אולי הכי חשוב! יש יותר מדי אנשים שעסוקים בחומר ממנו עשוי החבל, איך הקשירות נראות בתמונות ועוד. כל כך עסוקים בדברים האלו שהם שוכחים שזה מסע משותף. מסע משותף עם בן או בת זוג שהם אלו שנוכחים בין החבלים. שימו את הפוקוס עליהם, תבדקו איתם איך הם מרגישים, איך קשירה חדשה שאתם מנסים מרגישה להם? מה החווייה שלהם?
הסוגי קשירות, סוגי החבלים, האסטטיקה, הכל מתגמד מול החווייה של הנקשר והיכולות שלו להכנע ולהתמסר אליכם. גם בזמן תרגולים תקחו זמן להיות נוכחים עם הנקשר, להיות משחקיים, להיות יצירתיים. תצרו חלל משותף שבו ניתן לצלול עמוק יותר יחד.
מקווה שהטיפים האלו יעזרו לכם בדרך שלכם – ותזכרו להנות!
